אם החלטתם להקדיש את הקריירה שלכם לכתיבת תסריטים, גם אם תהיו עשירים וגם אם סתם תשרדו בקושי, עקרון אי הודאות יחול עליכם בכל מקרה.
לאבי שמש אין פתרונות קסם, אבל יש לו מה להגיד (בודאות רבה) על ניהול אי הודאות.
מאמר אורח של אבי שמש, תסריטאי, מייסד תל"י והוגה תכנת התסריטאות 'דיאלוג'.

חיי התסריטאי והתסריטאית הם אוקיאנוס גועש של אי ודאות. היכולת להתפתח כלכלית מאד מוגבלת בגלל אופי המקצוע ותנאי התעשיה הסובבת אותו. זה נכון בכל העולם ונכון במיוחד בישראל.

הסיבות לכך רבות ומגוונות.

מדובר בשוק מוגבל שבו יש עודף לא פרופורציונלי של היצע על ביקוש. המקצוע שוחק מאד, ככל שהתסריטאי מתקדם ומצליח, כך קיימת הסכנה שיחזור על עצמו ויכולתו לחדש תפחת, ככל שהוא מצליח, הוא יאלץ גם לברור בקפדנות את העבודות שלו, על מנת לשמר את המצויינות. טרנדים משתנים ותסריטאים צעירים מביאים רעיונות חדשים, מוכרים עצמם בזול והופכים לטרנד הבא. תבדקו מי היו התסריטאים המובילים לפני עשר שנים ולפני עשרים שנה ותגלו שרובם לא שרד. מעבר לכוחו המוגבל של התסריטאי בשל ההיצע והביקוש, מגיע התסריטאי למו"מ שלו מוחלש משום שלעיתים קרובות הוא נושא על גבו את המשא הנקרא "עבודה שקועה". כלומר, התסריטאי השקיע על חשבונו עבודה רבה בהגשת הצעה ועתה משהתקבלה, ויתור על העסקה יהיה הפסד גדול יותר מעבודה בשכר נמוך. כך למשל, ידוע שללא ההתארגנות הקולקטיבית של התסריטאים והבמאים במסגרת תלי, לא היה אפשרי להסדיר את התמלוגים שלהם.

אם נשארתם איתנו עד כאן, זה רק משום שאתם כותבים תסריטים לא רק משיקולים כלכליים (וזו בעיית הפרנסה הכי קשה של יוצרים בכלל), אבל אתם כבר במועדון.

פתרונות קסם לא קיימים, אבל כדאי להשקיע מחשבה מדי פעם ולשאול את עצמכם את השאלות על מנת להגדיר את גבולות הגזרה שלכם כתסריטאים, ואת האפשרויות שיעמדו לרשותכם בהמשך. אז הנה כמה שאלות ומחשבות של חשבון נפש, אם קשה לכם להתמודד תגזרו ותשמרו ליום כיפור.

האם אני כותב מוזמן או יוזם?

זו אחת השאלות המהותיות בהגדרה העצמית של תסריטאי. בראש ובראשונה זו שאלה אישיותית ולא כלכלית, אבל יש לה משמעויות כלכליות. תסריטאים שעובדים בהזמנה, נשחקים פחות, הם לא צריכים להפעיל את כוחות הרצון המתישים משום שיש להם דד ליינים, הם מתרעננים כל הזמן כיוון שהם פוגשים אנשים חדשים, הם לא מקבלים את כל ההחלטות לבד משום שהמזמין מחליט והם יכולים להתמודד עם תקופות יובש ומחסומי כתיבה כיוון שהם מקבלים מטלות מאד סגורות וברורות. מבחינה כלכלית, הם בעמדה טובה יותר בכל מו"מ, אין להם את גבנת "העבודה השקועה" והם גם לא מוכנים למכור את אמא שלהם בשביל שהתסריט המוזמן יצא לפועל. למרות הפער בין היצע לביקוש, תסריטאים מקצועיים וסבלניים קשה למצוא והם לעולם יהיו מבוקשים מאד ויוכלו לדרוש תשלומים יותר סבירים.

מאידך, בשביל מה לסבול ולהיות בכלל תסריטאי מלכתחילה, אם לא תגיעו לכתוב את הסיפור שלכם, את מה שיש לכם להגיד לעולם ללא גחמות המזמינים. אפשר גם לומר שתסריטאים יוזמים (זה נכון יותר לבמאים אבל במידה רבה גם לתסריטאים) נהנים מהילה רבה יותר ולעיתים אפשר גם את זה לתרגם לכסף.

אם תביטו על הקריירה שלכם עד קצה האופק, העצה הטובה ביותר היא לנסות לשלב במינון הנכון לכם בין יצירה מזומנת ויצירה יזומה. היצירה המוזמנת תאפשר לכם לשרוד בימים של שחיקה יצירתית, תשלם לכם את המשכנתא וחשוב יותר, תאפשר לכם לפתח כלים מקצועיים, לפתח נסיון מקצועי ולדעת להיות אובייקטיביים גם כלפי עבודה שלכם. היצירה היזומה, החלום על הפיצ'ר או סדרת הדרמה שתפתחו תסייע לכם לשרוד את היום יום האפרורי ולזרוע לאורך הקריירה הישגים אומנותיים מקוריים. השילוב בין שני סוגי היצירה יעזור לכם להתפתח מקצועית ויפחית את אי הוודאות.

זה נכון שאולי אתם לא מסוגלים להיות באחד הקצוות האלה, אבל אתם חייבים לעצמכם את הנסיון, אז אמצו את העצה של אלינור רוזוולד "עשה מדי יום לפחות דבר אחד שמפחיד אותך".

האם אני שייך לחד סוגתיים או לרב סוגתיים?

לכל סוגה יש את היתרונות והמגרעות, מה שבטוח ששילוב נכון בין סוגות שונות יכול להיות גם דרך להלחם באי הוודאות. קיימות תקופות שיא ושפל בכל סוגה, מישהו זוכר שפעם טלנובלות האולפן היומיות שלטו בכיפה, היום מדובר בדרמות יומיות מסוג אחר, מישהו ידע מה זה ריאליטי לפני חמש עשרה שנה? יותר מזה, ישנן סוגות שוחקות פחות ושוחקות יותר. בתוכניות ילדים אתה לא חייב להפתיע את הקהל כי הוא מתחלף, כתיבה לבידור קשה אבל יש מסגרות מאד תומכות והתחברות עם אמנים מופיעים יכולה לפתוח נישה של מופעי במה. הכי חשוב, השילוב בין הסוגות מאפשר התרעננות ומלחמה בשחיקה. בדיקה שנעשתה פעם בתלי העלתה שרוב התסריטאים הרשומים בתלי כותבים ביותר מסוגה אחת.

כמובן שגם כאן נסייג ונאמר, אי אפשר בכח. אתם מתאימים למה שאתם מתאימים, אבל תחשבו על זה לעומק ותזכרו ברוזוולד, "עשה מדי יום…" וגו'.

התרחבו לתפקידים פארא-תסריטאים

תפקידים פארא-תסריטאים (אל תחפשו בגוגל, אני המצאתי את המושג על בסיס פארא רפואיים – אנשים העוסקים ברפואה אך אינם רופאים) הם עיסוקים הנמצאים בסביבה הטבעית של התסריטאי אבל אינם כתיבת תסיריטים. העיסוק הכי אטרקטיבי הוא עורך תסריט. קחו בחשבון שתסריטאי טוב אינו תמיד עורך תסריט טוב וזה תחום שקשה לחדור לתוכו. אפשר גם להגיע לאחת המכללות או בתי הספר לקולנוע כמרצים. אם תבנו קורס מעניין הוא יוכל ללוות אתכם שנים רבות. אם אתם יוצרים דרמטיים או תעודיים אתם יכולים לבנות הרצאה סביב יצירה או יצירות שלכם, יש עניין רב בהרצאות מהסוג הזה. אפשר גם להתרחק מהתעשיה ועדיין להיות בתחום, כתיבה לאינטרנט למרבה הצער מניבה הכנסה עלובה, אבל יש הרבה תפקידים ברחבי עולם התוכן שיש להם זיקה ברורה לכתיבה תסריטאית והם יכולים להיות פחות שוחקים ויותר מכניסים, במיוחד אם מדובר בעולם הפרסום. קיימים תפקידים נוספים, שאליהם אתם יכולים להחשף במקרה, היו פתוחים להחשף. זה לא יגיע ללא מאמץ, הקדישו זמן לחפש את העיסוק המתאים לכם, אם תמצאו אותו תגלו אי קטן של ודאות בתוך אוקיאנוס חוסר הודאות.

אל תוותרו על גישה למקצועות אחרים

אם במקרה יש לכם מקצוע נוסף, למדתם תחום אחר תבדקו אם אתם יכולים להשאר מחוברים אליו באופן חלקי, אם יש עסק משפחתי שיכול לתת גב אל תפנו לו גב. אביהו מדינה, היוצר והמבצע, אמר פעם שהוא לא מסתמך לפרנסתו על היצירה אלא על עסק משפחתי הקשור ביהלומים. אז אם להורים שלכם יש קונדיטוריה או מאפיה תכנסו מדי פעם ותאפו עוגה, או יותר נכון לומר "שלחו לחמכם על פני המים". זה לא "או זה או זה", אפשר לעשות בחיים כל מיני דברים, ולא רבים האנשים שכתיבה בלבד ממלאת אותם ומפרנסת מגיל עשרים ועד ששים וחמש.

תהיו מוכנים גם לשינוי, אנו חיים בתקופה בה החלפת כיוונים באמצע הקריירה אינה נדירה. אם יש לכם כישורים אחרים אתם עשויים לפגוש בהזדמנויות שיפתיעו אתכם, כמו אחראי פיתוח תסריטים, מנהל מחלקת דרמה, תפקיד בקרן פיתוח ועוד. נכון זה עלול להסיט אתכם מהיעוד המקורי, אולי תציצו ותפגעו ולא תרצו לחזור לפלחה, אבל רוזוולד כבר אמרנו?

אל תבוזו לחלטורות

אין דבר לגיטימי יותר.

עשו אותה בכבוד ובמקצועיות ותזכו לסיפוק, עבודה בלי לחץ להצליח ותשלום ראוי, כי לחלטורה אין ברירה אלא לשלם תשלום ראוי.

אף פעם אל תרגישו עשירים כי אתם לא

יש משהו מתעתע בחוסר הודאות, שכיר יודע שהוא מרוויח כך וכך בחודש, אתם לא יודעים, ומכאן תמיד ישנה הציפיה הלא רציונלית שמחר תגיע המכה או האוסקר, הרי אתם ממילא חולמי חלומות.

מעבר לזה לכל אחד כמעט, יש את הפרויקט שתמיד מחכים לו, הרבה כסף שנופל בבת אחת. משהו מכניס ובטוח. בתקופה הזו אנו נוטים להרגיש שמעכשיו זה הולך להיות אחרת. חכו לפני שאתם קונים רכב חדש, תסריטאים צריכים לשמור הרבה יותר ליום סגריר.

 

שמח שעברתי את הבלוג הזה בלי להמליץ לכם להתחתן עם בן/בת זוג עשירים, כי זה לא יעבוד. אל תדרשו מבן/בת הזוג לשלם עבור אהבתכם ליצירה, תהיו ג'גלרים, תלהטטו בין הפרנסה לבין האהבה. בהצלחה.

רוצים לספר לי על ההתלבטויות שלכם? כתבו אלי ואולי תהיה לי עצה טובה.

מצאתם במאמר עצה שווה שיתוף? שתפו אותו בפייסבוק שלכם עם אחרים.

בעמוד שלי בפייסבוק תוכלו למצוא פוסטים ועצות בנושא תסריטאות.

Print Friendly, PDF & Email