בתאריך ה-9/12/09 קיים איגוד התסריטאים מפגש עם פיל רוזנטל הכותב והמפיק הראשי של הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" שדיבר על יצירת סיטקום, הקשיים בעבודה מול הרשת המשדרת, תהליך היצירה ועל הסוד לכתיבת סדרה מצליחה
למרות הציפייה לשמוע על אמריקה שבעה שתבהיר עד כמה עולם הטלוויזיה כאן קטן ודל תקציב רוזנטל התחיל בסיפור על הקשיים שלו. על תחילת העבודה כשחקן כושל שלא מצא עבודה, על איך עבר ללוס אנג'לס בגיל 29 כדי להצליח והתחיל לכתוב כדי ליצור לעצמו תפקידים. אחת מהעבודות שנאלץ לקחת הייתה להיות שומר באחד מהמוזיאונים הגדולים בעיר. באחד מהלילות הוא נירדם על מיטה עתיקה, הוא כתב על חוויה זו וקיבל תגובות טובות מאיש תעשייה שחשב שמדובר בכתיבה מבריקה, מבלי לדעת שהיה מדובר בחוויה אמיתית.
רוזנטל התחיל להצליח ככותב. הוא קיבל קלטת של השחקן הראשי בסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" , ריי רומנו, מופיע כקומיקאי במופע "סטנד אפ". כעבור כמה זמן השניים נפגשו ורוזנטל ביקש ממנו שיספר לו על חייו. רומנו אמר שיש לו אח שוטר גרוש, שהוא גר קרוב להורים שלו, שאמא שלו לא מניחה לו, ומפרטים אלו של חייו הם יצרו את הסדרה.
המפיקים רצו שהסדרה תהיה סקסית יותר ושתפנה לקהל צעיר, אך החליטו לבסוף להכין פיילוט. לצורך הכנת הפיילוט רוזנטל ורומנו שכרו עוד שמונה כותבים, והם התחילו ליצור מתוך חוויותיהם האישיות. הם ניסו ליצור סיטקום שיצולם מול קהל חי, ושככזה מכיל את השילוב בין תיאטרון לקולנוע, כלומר שלעריכה יש תפקיד שווה ערך למה שמתרחש על הבמה מול קהל, ושהתגובות יהיו אמיתיות. החוק של הכתיבה היה שהסיטואציה הקומית הייתה צריכה להיות מסוגלת להתרחש במציאות.
השימוש במציאות הוא גורם מרכזי ביצירה, ורוזנטל מספר איך כל פרק מבוסס על חוויות אמיתיות. אשתו של רוזנטל בחיים היא השחקנית שמשחקת את אשתו של אחיו של ריי, רוברט בסדרה. בשלב מסוים היא הצטרפה לדיון וסיפרה על החוויה של לראות סצינות מחייהם המשותפים בסיטואציה קומית.
הרשת ששידרה את הסדרה ניסתה לשווק אותה בתחילה כסדרה המיועדת למשפחות, וככזו הפונה לילדים למורת רוח היוצרים. רוזנטל סיפר בהמשך כיצד הכנת הפיילוט הוא החלק הקשה ביותר. ודיבר על כך שלכל פרק צריך להיות "פרמיס"- כלומר על מה הפרק מדבר ( כדוגמא כאן הוא נותן את נושא "ההתערבות" בפרק המוכר של סיינפלד ) , "אקט ברייק" שהוא הסיטואציה הקומית המרכזית , במקרה זה הוא נותן דוגמא מ"כולם אוהבים את ריימונד" בה הנושא של הפרק הוא ארוחת חג הודיה בו האם מנסה לכפות משטר בריאות ולהכין תבשיל טופו במקום תרנגול הודו . ה"אקט ברייק" במקרה הזה הוא הסצינה בה הם יושבים סביב השולחן ומנסים לאכול את התבשיל הבלתי נסבל כדי לרצות אותה. החלק השלישי הוא הפיתרון, הדרך בו המצב מגיע לסיום, וחלק זה יכול להכיל תכנים בעלי משמעות לפי רוזנטל.
גם לאחר הצלחת הסידרה הרשת עדיין גרמה לבעיות. רוזנטל סיפר איך בספיישל בו צולם ריי רומנו באיטליה – הפעם הראשונה שהלה יצא מגבולות ארה"ב, הוא מספר צילום הפרקים עם רומנו באיטליה- איך לאחר שקיבל תקציב, לילה לפני תחילת הצילומים התקשר אליו אחד מהבכירים ברשת ששאל אם יוכלו להוריד כמה מהלוקישנים לאחר שקרא את התסריט, כנראה בפעם הראשינה.
בסוף, רוזנטל דיבר על הסיטקום שנחשב כז'אנר נכחד בטלוויזיה היום השקועה בעשיית תוכניות ריאליטי ( אותם כינה רוזנטל "סוף התרבות"). חלק מהבעיה לטענתו היא שרשתות טלוויזיה מפחדות להשקיע בז'אנר שנעשה רווחי רק לאחר זמן רב יחסית ולא מניב תוצאות מיידיות. הוא דיבר על מספר פרויקטים עליהם הוא שוקד היום כגון ייעוץ לכתיבת סדרה חדשה, ויצירת סרט דוקומנטרי על הנסיון לעשות אדפטציה ל"כולם אוהבים את ריימונד" לקהל הרוסי. רוזנטל טוען שהמצב קשה, ושהגיוון בעיסוקים עוזר לשרוד.
הדיון על הקשיים ביצירה ניכר, ותופס חלק נכבד מהשיחה. הוא הזכיר גם את הניסיון של הרשת להתערב בקאסט השחקנים, ואיך ניסו ללהק בלונדינית יפה כאשתו של ריימונד כדי למשוך קהל. למרות הנימה האופטימית של להמשיך ולכתוב בשביל האפשרות שמשהו ייתפס הוא משיא את העצה " עשו את הסדרה שאותה אתם רוצים לעשות, כי יבטלו אותה ממילא".
