אורטל ששון ואורי חדד עובדים כבר מספר שנים על 'נצחון הזמן' – סרט קצר שהוא תולדה של סדרת טלוויזיה עליה הם חולמים, והאב הרוחני של פיצ'ר שמחפש תמיכה. הסיפור שלהם הוא סיפור מוכר של מאבק תמידי ומלחמה להגשמתו של חלום, מתובל בכשלונות שלא ריפו את ידיהם והצלחות שהפיחו בהם רוח ועודדו אותם להמשיך.
מזיק של רעיון, דרך שלבי הפיתוח, ה-'לא!' וה-'כן', מהעברית לאנגלית, מחלום למציאות – אורטל ששון מספר את סיפורו של 'נצחון הזמן'.

ToT HEB Poster (1)_001

פרולוג

בגיל 8 ההורים שלי רשמו אותי לחוג כתיבה יוצרת בספריית ארגוב שבפתח תקווה. מאז אני ממלא מחברות בסיפורים ורעיונות לסיפורים. בגיל 9 כתבתי פרק למשפחת קוסבי "און ספק". הפרק התמקד ברודי, זה היה מיוזיקל אז לא סיפרתי על זה לאף אחד. בתיכון אחד העם למדתי במגמת קולנוע אצל מאור גל-אור. אחרי השחרור מהצבא עשיתי קורס תסריטאות למתחילים אצל עידית שחורי, ומאוחר יותר המשכתי ללמוד תסריטאות בסם שפיגל, אצל רונית וייס ברקוביץ. סיימתי את הלימודים ב 2006 עם הרבה מוטיבציה להמשיך לכתוב ולשכתב.

פנים. דירה. לילה.

כותרת: השנה 2012. אורי חדד (34) עם גיטרה קלאסית בחיקו, ואורטל ששון (35) יושבים בחדר מואר חלקית ומלא בעשן. על מסך המחשב נראית כתבה על שבט המאיה וכותרתה: האם העולם יחרב ב 24 לדצמבר 2012?

אורי

אם באמת היה איזה שביט שעומד לפגוע בכדור הארץ לא היו מספרים לנו עד הרגע האחרון. בנתיים העשירים יעלו על החלליות שלהם ויברחו לאלפא קאנטורי.

אורטל

התרחיש הסביר הוא שברגע שיגלו כבר ישלחו חללית עם פצצה, אבל צריך איזה גיבור שינווט בחלל, וזה בטח מסע ארוך.

אורי

                     הם ימצאו איזה פראייר ויבטיחו לו שהוא רק שם פצצה וחוזר.

אורטל

כן, אבל זה יכול לקחת גם מאה שנים עד שהשביט יגיע, אז הפצצה הראשונה זה החלוץ הראשון…

אורי

מאה שנה להיות כלוא בחללית ועוד בשביל להתאבד על איזה שביט כדי להציל את העולם? נשמע מבעס לאללה. בטח יביאו לו איזה רובוטית מין.

אורטל

עד אז כבר יהיה גוף מלאכותי, עם תודעה שאפשר להטעין עליה ולגבות למקרה של מוות.

אורי

תאר לך שהבנאדם שיצא לחלל יקבל איזה רובוטית מין ובאיזה שלב הוא ימאס עליה והיא תתחיל לצאת עם השואב אבק של החללית.

המאורע המחולל הוא הדיאלוג הזה עם אורי. פינג פונג של דאחקות שבעקבותיו כתבנו את סלינגשוט 7. קומדיית מד"ב ברוח רד דוורף וסטאר טרק שהגיבור הוא מילואימניק שתקוע עם חברתו ההולוגרמה. מאז נפגשנו, אורי ואני, לפחות פעם בחודש, לכתוב ולשכתב את כל הסיפורים לתיק סדרה. אבל סלינגשוט 7 היה רק קצה הקרחון. 2 חנונים אאוטסיידרים ומזרחיים שכותבים באנגלית זה סוג של מדע בדיוני בפני עצמו. אני תמיד הגדרתי את עצמי כ"קומיק רליף" של אלוהים. כשמשעמם לו הוא בודק מה המצב שלי ותמיד אני שם בשבילו, מטפס לגג של בניין תל אביבי כדי להציל חתול שבכלל לא רוצה שאציל אותו. מתעטש בדיוק בשנייה שמישהו מושיט לי יד.

אורי ואני בראנו עולם שלם של סיפורים, הכולל מכונת זמן, חייזרים ואנשים מודפסים, חלליות זעירות בצורת ספינת מפרש, מחשבי על עם נטיות מיניות ושימפנזת חלל אחת.

03:30 בלילה, שיחת טלפון מאורי, אני עונה. "יש חור בעלילה!", "מה?", "אם הנבים הקימו את מעגלים תעשיות, אז איך רנדי גילה את תדר הצ'י, זו הטכנולוגיה שלהם!" "לא, תדר הצ'י הוא המאורע המחולל, הם חזרו כדי לקנות את הפטנט יום למחרת. אם היו חוזרים יום לפני כן, לא היה להם את המידע על מקור הפולסר, מה שאליס גילתה לרנדי ב 2012 במימד המרחב זמן   D74 ". "אה, נכון. טוב, לילה טוב".

 

מכשול ראשון: עברית אלט שיפט אנגלית.

אורי ואני החלטנו לכתוב באנגלית ואחר כך לתרגם לעברית. הבדיחות על סח"י- סוכנות החלל הישראלית היו סיבה טובה להמשיך עם העברית, אבל יש דברים שנשמעים טוב יותר באנגלית ולא רצינו לוותר לעצמנו. הצגנו את סלינגשוט 7 ב 2013 בכנס "אי-כנס מסכים". לא היה לנו סוכן (ועדיין אין) וקיוונו למצוא גוף שידור שיקח אותנו לעבר השקיעה. כשהקהל צחק אורי ואני התמלאנו בטחון. כן, אנחנו בכיוון הנכון.

 

מעבר זמן

השנה 2015, התסריטים לשלושה פרקים של סילנגשוט כבר נכתבו, עם בייבל מלא ו3 אתרי אינטרנט שמציגים את סוכנות החלל, את המפלגה הקיברנטית לדמוקרטיה ישראלית ואת מכונת הזמן אומגה. גם הפיצ'ר הראשון "אומגה צ'י – קומדיית מד"ב" הוגש לקרן ירושלים לפיתוח והונח על שולחנותיהם של 3 סוכנים לפחות. נימוקי הדחייה היו שאין מספיק ירושלים בסיפור, נימוקי הדחייה של סוכני הייצוג היו שאי אפשר להכניס תוכן שיווקי לעלילה שמתרחשת ב 2142.

אוקיי, אורי ואני יושבים וחושבים, אולי החומר שלנו באנגלית מספיק טוב בשביל למצוא חברת הפקה בחו"ל. אז הכנו את סלינגשוט לרשת טלוויזיה גרמנית (עם 2 דמויות בעלות אופי גרמני) ושלחנו. תשובה שלילית. גור בנטוביץ', דמות חשובה ומורה דרך קרא את החומרים ואמר לי: "האנגלית שיחררה אותך, יש לזה פוטנציאל קומי טוב. אבל אתה חייב לצלם משהו כדי להתחיל להיכנס לתחום". אז צילמנו טריילר עם נתי אורנן ואמירה נונין. הטריילר הוא הצגת הדמויות והמחשה ויזואלית של רוח הסדרה. כדי לצלם פרק היינו צריכים הרבה יותר משאבים אז העדפנו טריילר "פשוט" של ראשים מדברים. רפי פרח ערך והלחין מוסיקה מטורפת. בזמן הזה פגשתי את אבי מלכה, מנהל סטודיו למשחק אימפרו, בימאי ושחקן. אבי. אבי סיפר לי על תחרות אימפרואקשן והציע שאשלח תסריט של 5 דקות.

 

אומנות הצימצום

החלטנו ללכת דווקא על הסיפור ההארדקור מד"ב – ניצחון הזמן. הסיפור מתרחש בתל אביב של 2026 והוא חלק מהיקום המולטיוורסי. אלכס, אנליסט, מקבל מסר מהעתיד. הוא מפרש אותו כקוד להשקעה ומפספס את העיקרון שבשבילו הוקמה מכונת הזמן: חיים מאושרים ולא מעושרים. אלכס מאבד את אישתו ושוקע בפרדוקס זמן- מרחב. תסריט של 17 עמודים באנגלית הפך ל 15 עמודים בעברית ואז 7 עמודים ובסוף 6. אבי מלכה קיבל את התסריט לתחרות וביום של יריית הפתיחה קיבלתי את האימג' הראשון של מי שיהיה בני היקר, ישי, באולטרא סאונד.

 

"ספוקי אקשן פרום א דיסטנס" – השזירה הקוונטית

אחרי חודש פירסמתי שדרוש בימאי לשיתוף פעולה בהפקת סרט קצר – באתר התעשיה. איתי כהן כתב לי ונפגשנו אחרי שהוא קרא את התסריט. בסוף הפגישה שאלתי אותו: "למה אתה רוצה לעשות את הסרט הזה?", הוא ענה: "כי זה משהו מיוחד לעשות סרט מדע בדיוני, זה שונה מכל מה שעושים פה בארץ". איתי בדיוק חזר מסמסטר באנגליה שם הוא למד קולנוע. הוא התלבט אם להמשיך בלימודים או להתחיל לעשות סרטים באופן עצמאי.

חלק מהתסריט כלל תאונה שבה אלכס (האנליסט) נדרס ע"י משאית. במאבק להפיק סרט בעלות נמוכה החלטנו למחוק את התאונה. קבעתי עם אורי פגישה והוא לא הגיע. הוא גם לא ענה לסלולרי. אחרי כשעתיים הוא התקשר וסיפר שעבר תאונה, נדרס ע"י מונית בפינת הרחוב שלי. החוויה שהוא עבר כשאיבד הכרה הייתה מה שאנשי מדיטציה מכנים "חוויה טרנסצנדנטלית".

איתי ניסה להשיג מימון להפקה בפניה לחברות משקאות, מזון וחברות סלולריות. שלילי, שלילי, שלילי. איתי הכין צוות וניפגשנו להקראה של התסריט. השחקנים רועי ברודו, שי מרגלית ומתן בכר הם הצוות שנבחר ע"י סטודיו אימפרו. אלו גם היו ההעדפות הראשונות שלנו. הם הגיעו עם מוטיבציה ושליטה מלאה בדמויות. כל אחד הציע את מה שהוא יכול לתת להפקה, בית, אוטו ואפילו חצוצרה. המשאית כבר ירדה מהפרק אז ההפקה הייתה קלה. "ומה עם אפקטים?", איתי שאל. עניתי: "לא צריך אפקטים". "אבל אי אפשר שכל הסרט יקראו דברים ממסך המחשב של אלכס". "יש לך פתרון?". "כן!" דביר אבירם ואסף נורני הם צוות אפטריסטים חזק ובראש טוב. נפגשתי עם דביר והוא אהב את הרעיון. המסך יהיה הולוגרפי ויהיה קול על שמתמצת את הכתוב.

 

לוקיישן, והפקה.

הפקה עצמאית בתחרות זו חוויה מתישה. תמיד יש מקום טוב יותר ותמיד יש בעל בית קשוח יותר. חלק מאנשי הצוות פרשו כמה ימים לפני ההפקה ומנהלי לוקיישנים ביטלו לנו את הצילומים יומיים לפני הפקה. רגליים קרות הם משהו שקשה להודות בו. הצלחנו לגייס את עומרי, אורי ונעמה ולהשכיר וילה בהרצליה ליום צילומים אחד. עומרי הוא צלם מוכשר שלומד בסם שפיגל. נעמה הגיעה כע.צלם ואורי כתאורן. סתיו קוג'מן, היתה עוזרת בימאי ויופית יום טוב מאפרת. בשעות הערב הבאתי את מוריס רוזנטל, לתפקיד מני, שרואים רק את הגב שלו ושומעים את קול הבריטון שלו בטלפון. סצנה 8 עפה ואורי שלח גרסה חדשה לסט במייל. בלילה צולמו סצנות שלא נכנסו לגרסה הסופית.

חוץ. פארק. שעת שקיעה

על הספסל יושב אלכס, לצידו ספיר.

אלכס

                     …רציתי לספר לך אבל קודם רציתי לעשות בדיקה חוזרת.

ספיר

                     מי אתה? איפה אלכס שהיה מספר לי הכל?

אלכס

                     נעלם ברגע שאבי הזה נכנס לנו לחיים.

את הסצנה הזו נאלצנו להוריד כדי להגיע לחמש דקות וידאו, שבתקנון התחרות. זה אומר שהיינו חייבים להאמין שמשהו בסרט בכל זאת עובד. בלי העלילה הראשית, וזו עלילת מכונת הזמן. כלומר, השארנו סוף פתוח בסצנת הבחירה ואחריה קליף האנגר. איתי היה חייב לחזור לאנגליה ואני נשארתי לערוך עם אמיר ג'ורג'י את הפיינל קאט.

 

"אתה חושב שאתה יודע איך זה יגמר?"

השודד שמאיים על הגיבור בסצינת הפתיחה ובסצנת הסיום אמור היה לומר את המשפט הזה רק בסצנת הסיום. קובי צם, איש המסיקה המקורית ומי שהציל את הפסקול של הסרט טען שהדבר יבלבל את הצופה. גם סיגל שעשוע, שהקול שלה הוא ה V.O  של מחשב העל אומגה אמרה שהסרט יהיה יותר מובן אם נשאיר את המשפט מסצנת הפתיחה גם בסיום. אורי ואני ישבנו וחישבנו מסלול מחדש. הגענו לתרשים הזה:

ToT tarshim

אורי: "אבל מה עם מימד מ/ז  742?", החלטנו להוסיף הד של משאית מתקרבת. אורי: "אני לא חושב שזה יזכה בתחרות, אבל מדענים יאהבו את זה". קובי הלחין מוסיקה מפוצצת והגענו למשרד של אבי עם הסרט המוכן בידיעה שרק חובבי הז'אנר יבינו.

לא השתמשנו בשקופית "To be continued" אלא רק בסיומת פרק 1. אורי: "אני לא חושב שזה יזכה בתחרות, אבל מדענים יאהבו את זה". בתחרות אימפרו 6 השתתפו המון קולנוענים משובחים. אבי מלכה עלה על הבמה ואמר : "מה שחשוב זה לא התחרות, מה שחשוב זה שעשיתם סרט! היצירה! זה מה שחשוב". בהקרנה כבר שמענו את מלמול הקהל "לא הבנתי" הם לחשו בשורה שלפני. הסרט לא זכה.

הגשנו אותו לפסטיבלים באתר filmfreeway.

כעבור חודש: Raw Science Film Festival כתב לנו שלסרט סיכויים טובים להיות זוכה. אחרי כמה ימים הודיעו שהוא אכן זכה.

מנהלת הפסטיבל, קארי קוקרל, הציעה שנעלה על הבמה כרובוטים עם שליטה מרחוק, ומסך. הרעיון הגניב אותנו לאללה אבל כגיבויי שלחנו וידאו שבו אורי ואני מודים להנהלת הפסטיבל. בהגשת הפרס אמרו על הסרט:

"A wonderful example of communicating science through film"

כעבור חודש קיבלנו הודעה מפסטיבל פיליפ קיי דיק למד"ב בניו יורק, שהסרט התקבל כבחירה רישמית. הודעת טקסט לאורי:

אפיהשהו.בעולם.השם.פיליפ.קיי.דיק.קשור.לשם.שלייייי

למרות שלא השתתפנו  בשני הפסטיבלים הראשונים הרגשנו שיש קהל ושאם נגיע להקרנה נוכל לגייס מפיקים או תקציב להפקה. איתי טס לפסטיבל קאן למסגרת הלא תחרותית, וזה היה מרגש לראות תמונות שלו על השטיח האדום.

המסגרת הזו היא הקרנה בעמדת צפייה עבור משווקי תוכן ולקטורים של פסטיבלי קולנוע וגופי שידור. איתי טס עם פיץ' מוכן לסרט באורך מלא יחד עם אופיר יצחק מגופר הפקות.

אחרי חודש קיבלנו הודעה שהסרט התקבל לפסטיבל Sci-On!  פסטיבל מד"ב ברינו נוואדה. הסרט השתתף כמועמד לפרס חביב הקהל. הוקרן במכון דווידסון למדע. מנהל הפסטיבל נתן את הביקורת הבאה:

"Provocative look at time, choice and consequence.

Superbly shot and directed, with strong performances"

 

ביולי קיבלנו הודעה שהסרט התקבל לפסטיבל "Social Machinery " באיטליה. פסטיבל שמיועד להתגלגל באירופה, אבל בשנה הראשונה כל ההקרנות מיועדות לאיטליה. טסתי בסיוע מחלקת התרבות בקונסוליה הישראלית של איטליה. שהיתי 3 ימים במנטובה, וורונה. פגשתי את ג'וספה כריסטיאני, ועוד מפיקות ומפיקים שהגיעו עם פרוייקטים שלהם. ג'וספה הוא המנהל האומנותי. בסוף השנה גיליתי שהסרט זכה בפרס על האפקטים המיוחדים.

באוגוסט וספטמבר הסרט הוקרן בעוד 2 פסטיבלים קטנים המיועדים לז'אנר:

Neu World Studios International Film Festival

An Anti-Hero Production Genre Fest

אנטי הירו העניק לנו 2 פרסים: שחקן בסרט מד"ב וסרט מד"ב קצר.  בדצמבר 2016 קיבלנו הודעה שהסרט פיינליסט בפסטיבל Hollywood Screenings  ב 27 לינואר 2017 היו 2 הקרנות ב 2 פסטיבלים שונים:

קליימקס – ספליט סקרין:

איטליה, כנסית סינט אפולינה במחוז סלרנו      בורבנק, קליפורניה. פלפרס קומדי קלאב.

 

יום ראשון שאחרי היה יום מרגש מאוד.

באותו יום גילינו שזכינו באפקטים מיוחדים באיטליה, ובסרט מד"ב קצר בקליפורניה, ועוד באותו היום קיבלנו הודעה שהסרט התקבל ל 3 קומיקונים והוא מועמד לפרס Spirit of  Comic Con  בקומיקון של אינדיאנה ופרס על אפקטים מיוחדים בקומיקון של טמפה ביי וסן פרנסיסקו. ג'וספה יציג את הסרט לקו-פרודוקציה במיפדוק הקרוב, כמפיק שותף. יש לנו תסריט של 85 עמודים. אנחנו נעשה את הסרט הזה! זה חייב לקרות!

סוף

קרדיטים: אורטל ששון ואורי חדד

בני אור הפקות תוכן

ToT Chap 1

poster laurels

Print Friendly, PDF & Email