גירוש הפליטים: גילוי דעת וקריאה לפעולה מאת עלמה גניהר

מתי מגיע הרגע המדוייק בו מחליט אדם שחייו וגורלו של אדם אחר אינם מעניינו ואינם באחריותו ?  הרגע הזה שבו הוא מחליט לעצום את עיניו,

לתרץ את אטימותו בכל מיני תירוצים בתקווה שחייו ימשכו בדיוק כמו שהיו קודם ואת הטרגדיה הזו שנקראת גירוש פליטים אל מותם, יצליח באופן כלשהו להדוף ממנו והלאה?

התסריטאית, המחזאית והסופרת עלמה גניהר בגילוי דעת וקריאה לחברי/ות האיגוד

וכשיוודע לו שהם נישחטו אי שם , וגם ילדיהם, ידלגו עיניו מעל המילים המעצבנות, שמזכירות לו שפעם יכול היה לעשות או לפחות להגיד משהו כדי למנוע את האסון, ולא אמר ולא עשה ולא מנע כי הרי בדיוק כתב אז סדרה או פיצ׳ר וגורלם של ארבעים אלף כושים שגרים בתחנה המרכזית ומאיימים על טוהר הגזע ממש לא היה אז בראש מעייניו .

בימים נוראים אלו, על התסריטאים והתסריטאיות חברי האיגוד לעשות את הדבר שהכי מפחיד אותם והוא – לנקוט עמדה, ולדרוש מהנהלת האיגוד שמסרבת להוציא מכתב המביע את התנגדותה לגירוש הפליטים, בגלל הטענה שאין זה מעניינו של האיגוד לתמוך או להתנגד לעוולה  שהרי אין הוא אלא התאגדות של אנשי מקצוע. זו טענתם ואני חושבת, שהיוצרים שמקבלים כמובן מאליו את חירותם לכתוב, אינם רשאים לעצום את עיניהם נוכח הטרגדיה של הזולת שהרי תפקידם של כותבים, אם בכלל יש תפקיד כזה, הוא בדיוק לחוות את דעתם . אני מאמינה שתפקידו של מספר הסיפורים, הוא לספר על האנשים שאף אחד לא סופר, ולהאיר על הפינות החשוכות בנפשו של האדם ולא לספר את סיפורו של החזק והשולט ובעל המאה והדעה והרובה, אחרת האיגוד שלנו יהפוך להיות כמו איגוד בנקאים, פקידי ארנונה ומס הכנסה.

אני קוראת לחברי האיגוד להצטרף אלי בקריאה להנהלת האיגוד לפרסם גילוי דעת נגד גירוש הפליטים כי החירות האנושית עומדת מעל לכל שיקול אחר.

עלמה גניהר, צילום: מאת Itzuvit – קאמי בונייה ועלמה גניהר

עלמה גניהר היא מחזאית, סופרת ותסריטאית. בעבר שימשה כחברת הנהלה ותרמה רבות לשיפור מעמד התסריטאי/ת בישראל.בין יצירותיה לקולנוע: "מלח הארץ" (1998), "ראס פינה", "חלום אחר" (2001), "פיתוי" (2002), "101" (2002) תסריט על-פי ספרו של רם אורן, "קמטים חדשים" (2004), "שלוש אמהות" (2004), "המכשפה מרחוב מלצ'ט" תסריט על-פי ספרו של גדי טאוב, "משכב לידה" (2005), "מר ומתוק" (2006) "ברקיע החמישי" (2012) "אשת השגריר" (2016).