בהמשך לכנס המקצועי בסינמטק תל אביב ביוזמת איגוד התסריטאים, היוצרת וחברת האיגוד עינת פרנבך סיכמה את עיקרי הדברים ומפרסמת אותם כאן, בשני חלקים. מצורף החלק השני, שעסק בהגשה לקרנות הקולנוע, בהנחיית יוסי מדמוני
לתשומת לב הקוראים והקוראות: לצד הדגשים האמנותיים החשובים שבסיכום זה, חלק מן המידע הטכני אינו מדויק בימינו. לפני ההגשה לאחת מן הקרנות יש לקרוא בעיון את דרישות וכללי הגשה באתרי הקרנות. למדריך הקרנות של האיגוד>>
בסוף החודש שעבר (27/5) התקיים כנס מיוחד של איגוד התסריטאים בנושא: הגשת הצעות לגופי שידור וקרנות קולנוע. הערב נערך במרכז לאונרדו בתל אביב, בהנחיית היוצרים הבולטים וחברי איגוד התסריטאים: יוסי מדמוני, אבנר ברנהיימר ויו"ר האיגוד עמית ליאור.
היוצרת עינת פרנבך, חברת איגוד התסריטאים, שנכחה בכנס לצד עשרות יוצרים נוספים, סיכמה את עיקרי הדברים. מצורף סיכום החלק השני של האירוע, שעסק בהגשה לקרנות הקולנוע, בהנחיית יוסי מדמוני.
על המנחה
יוסי מדמוני – חבר הנהלת איגוד התסריטאים ויו"ר האיגוד לשעבר, יוצר הסדרות "בת ים–ניו יורק", "מלנומה אהובתי", "חיים אחרים" והפיצ'רים "המנגליסטים" ו"בוקר טוב אדון פידלמן".
תוכן
ערך ההגשה של הסינופסיס והפיץ' צומח בעשור האחרון וממחיש כמה תקצור הוא אומנות בפני עצמה. תקציר טוב לא מבטיח פרוייקט טוב. לפרוייקט שקל לתאר ולהמחיש בפסקה וחצי יש כיום יתרון עצום. בקולנוע לא תמיד קל להמחיש במילים ולכן פרוייקטים שקשים לתיאור מילולי מתמעטים ופרוייקטים "תסריטאיים" מתרבים.
יוסי מציג מספר כלים לכתיבת הסינופסיס:
1.1 One liner – קופירייטרי במהותו. יש צורך ב one liner טוב. אפילו כשאתה יושב בארוחה עם מישהו אתה יכול לספר לו באמצעות וואן ליינר על הפרוייקט. אתה מחליט איפה לשים את הפוקוס בפרוייקט שלך, בהגשה שלך. אפשר לתקוף תסריט בכל מיני דרכים: לזקק את מהות הסיפור, לזקק את העלילה, לשים דגש על העולם של הסיפור. בוואן ליינר הנתון בדוגמא הדגש היה על הפורמט. זו גישה טלוויזיונית יותר כי מחפשים בה פורמטים. יוסי הגיע למסקנה שזו הדרך הכי נכונה לפצח את התסריט הספציפי הזה שיווקית. השורות של הוואן ליינר מתארות את הפורמט. לכל סרט יש את נקודת הכובד שלו, שהכותב בוחר ואיתה הוא ניגש (מפסיד או מנצח). השורה וחצי שיוסי כתב היא סיפור המסגרת ולא הסיפור, אולם יוסי חשב שזה מה שכדאי שיופיע בפרונט.
1.2 פיסקה של רקע – יוסי הכניס שורות על הקטע הדתי שמסביר על העולם של הדמות. זו לא החלטה שיגרתית. יוסי הרגיש שיש בזה צורך על מנת שיבינו את החוקיות של העולם של הסיפור, כדי שיבינו שהסיפור אפשרי.
1.3 תיאור של סיפור – הסיפור שיוסי הביא מתרחש על פני 40 שנה ולכן מאוד מורכב. האם סינופסיס מתקצר אחד לאחד את הסרט או מנסה לייצר משהו שונה? תקציר טוב לא ינסה לתקצר את עלילת הסרט אחד לאחד. הוא לא יעבור על כל התהליכים העלילתיים של הסרט כי זה נדון לכישלון ומייגע. הנסיון להעביר כל מהלך ומהלך בעלילה מועד לכישלון. לכן סגנון התקציר אינו קבוע ומשתנה. הסינופסיס הוא לא התסריט, זו חיה אחרת והוא לא חייב לתסריט שום דבר. מדובר ב-3 עמודים שצריכים להישמע יותר נכון ויותר טוב. לא צריך להרגיש שאנחנו מפסידים דברים יפים שהיו בתסריט כי יש להתמקד ולחתור למשהו יותר פשוט או פשטני. בעמוד הראשון של הדוגמא יוסי מביא דיאלוג שמכניס את הקורא לעולם של מעשיה יהודית "מיישע".
1.4 דיאלוג יכול להופיע בסינופסיס.
1.5 הפיסקה האישית – בסוף הדוגמא יש כותרת "איך הגיע אליי הסיפור". לפעמים אנשים משתמשים בדברים שסוחטים רגשית. השימוש בפסקה האישית צריך להיות כתוב יותר לאקונית. מספיק להזכיר את הקשר שלנו לסיפור. למשל, ששמוליק מעוז היה טנקיסט ב"לבנון".
1.6 מספר עמודים – הקרן הגדולה מבקשת 3 עמודים בפונט 13. יש הרבה פורמטים לסינופסיס. יש סינופסיסים של 100 מילים. המשותף: משפט פתיחה שמכניס אותנו לסיפור וההחלטה על מה לשים את הדגש. בדוגמא יוסי החליט לשים את הדגש על סיפור המסגרת ונקודת הסיום של הסרט. בשני הפורמטים הללו יוסי טרח לכתוב מה הלב הרגשי של הסיפור.
1.7 הלב הרגשי של הסיפור – "מערכת יחסים מורכבת בין אב שלא ידע להיות אבא ובן שברח מצילו…". כמו תבלין. יש חשיבות ללב הרגשי וצריך להסביר למה הסיפור נוגע במקום עמוק בלב. יש 10 סיפורים גדולים שמסתובבים בעולם וכל מה שאנחנו כותבים זו ואריאציה שלהם. למשל, סיפור אדיפוס. בן צריך "להרוג" את אבא שלו כדי להגשים את עצמו. במקרה זה, לברוח ממנו. מה הארכיטיפ, היסוד המיתי, של סיפור שאנחנו כותבים. זה יעזור לנו לתקצר את הסיפור ולמכור אותו. כמעט כל אלמנט שקיים בסינופסיס של ה-3 עמודים קיים בסינופסיס של החצי עמוד. הויתור הוא בעלילה. יש להיזהר מעלילה בתקצור של התסריט. לא מעניינת העלילה אלא הסיפור.
1.8 דמויות – לרוב לא מבקשים בהגשת הסינופסיס דף דמויות. אם צריך אז מתארים את הדמויות באופן תמציתי ודרמטי. ובכל זאת, בפורמט של 3 עמודים רצוי להכניס משפט או שניים של תיאור הדמויות (לא בהתחלה!) כדי שיבינו מי הגיבור וכדי לדחוף את הסינופסיס קדימה.
1.9 הפואטיקה של הסרט – חשוב מאוד להעביר בסינופסיס את ניחוח הסרט. מה פגם האופי של הגיבור שמוליד את ההיתכנות של הסיפור. בסינופסיס של יוסי זו האמונה של הדמות שהיא יכולה לקבוע את מערכת החוקים של עצמה. הבעיה של הגיבור הוא הרצון שלו לקבוע מהם החוקים שלהם הוא מציית (דמות האב). האב מוכר את נשמתו ובכך מחליט שהוא הריבון ולא מישהו מעליו. זה מה שמאפשר לעלילה להתפתח.
1.10 יש אנשים שמגבים הגשה בפריים, בתמונות או בתמונת שער. לפעמים הלקטור לא יאהב את זה כי הוא יחשוב שאנחנו לא יכולים להתייחס לפרוייקט במילים.
1.11 התמה של הסרט – מה העולם הרעיוני של הסרט. בהגשות רציניות צריך להזריק את התמה ושהקורא ירגיש שהתקציר נכתב מתוך תפיסת עולם מסוימת. בדוגמא של יוסי יש תפיסת עולם דתית שמניעה את הסרט שאתה לא ריבון של עצמך אלא שיש מישהו מעליך שאתה חייב לציית לו. זה נותן תחושה שלפרוייקט יש רבדים שונים. הפחד בכתיבת סינופסיס זה דלות. אנחנו רוצים לתת תחושה של עולם ותמות וככה שלושת העמודים יהיו רב שכבתיים ויותר מפתים.
אנחנו לא יודעים בדיוק מי יהיה הקורא וזה תלוי בטעמו. יוסי מאמין שהאלמנטים הללו צריכים להיות נוכחים בכל הגשה בתקווה שהתפיסה שלנו לא תפגע ברגשות הלקטור. צריך לשים את עצמנו בכל סינופסיס. בקרנות יש חשיבות לכך שהסינופסיס מייצג משהו אישי ופנימי. בניגוד לטלוויזיה שזו אומנות שונה.
שאלות ליוסי בעניין התכנים
1. האם סיפור קצר יכול להוות סינופסיס?
בהגשות סטנדרטיות לא מגישים סיפור קצר. כל הגשה צריכה לעמוד בפני עצמה וצריך לכתוב אותה אחרת. ניים דרופינג הוא לא דבר טוב אך ניתן לעשות שימוש מושכל בשמות יצירות ידועות. ניתן להתייחס לסיפורים קצרים בתוך הסינופסיס. כמו כן השפה הסיפורית לאו דווקא מתאימה לשפה הקולנועית.
2. כשנמצאים בשלב הסינופסיס אנחנו בשלב מאוד התחלתי. הדוגמאות שנתתם פה מתבססות על דברים שעברו כבר את שלב התסריט ואפילו הצילום. מבחינת ההגשה והסינופסיס עד כמה יש מקום לסימני השאלה שיש לתסריטאי בראש בנוגע לפרוייקט בזמן שהוא מגיש ויש לו רק רעיון?
סינופסיס טוב נכתב כשכבר יודעים את התסריט, ענינו לעצמנו על סימני השאלה ואז אנחנו חוזרים אחורה והיכולת שלנו לזקק הרבה יותר גבוהה. לכן לסינופסיס של תסריט שכבר נכתב יש סיכוי גבוה יותר, יש סיכוי שהוא הרבה יותר טוב כי יש לו על מה להתבסס. הוא מתבסס על סיפור שלם שאנחנו כבר מכירים. כדאי לכתוב סינופסיס כשיש לפחות טריטמנט ואז להגיש את זה לפיתוח. סינופסיס טוב מתבסס על ערימת חוויות. הוא מייצג מוצר עמוק יותר (טריטמנט או תסריט). יוסי כותב סינופסיס אחרי שיש לו דראפט ראשון של התסריט ולפחות טריטמנט בן 20 עמודים.
3. עד כמה מחוייב הסינופסיס לעלילה?
בסינופסיס העלילה צריכה להופיע וזה האלמנט המרכזי אבל לא תמיד. לפעמים בוחרים להסיט את הדגש מהעלילה. לא תמיד זה מתאים. האם כדאי לבזבז על העלילה 2 עמודים מתוך 3? האם זה לא מייצר משהו מרוכז מדי שהקורא לא יכול לעקוב אחריו? גם שמספרים את העלילה כדאי לחלק לפסקאות ולהכניס דברים אחרים בין לבין. הכנסת סוגריים, אזכור יצירות וכד' תכניס עניין ותרווח את העלילה.
רצוי לספר לחברים את העלילה של הסיפור כמה עשרות פעמים, אפילו לילד בן 10. זה עוזר לנו להבין את הסיפור ולכתוב את התסריט. רצוי לספר את הסיפור לפחות ל 20-30 אנשים במשך 4-5 דקות, רצוי אנשים מרקע חברתי ותרבותי שונה. זה עוזר להבין האם הסרט טוב או לא טוב. זה מאפשר לנו לראות איפה הוא משתעמם, איפה הוא לא מבין. לפעמים נרצה שלא יבין כדי להפתיע אותו מאוחר יותר.
קרנות
2.1 קרן הקולנוע הישראלי ("הקרן הגדולה") היא הקרן המרכזית במציאות שלנו. זו עמותה שאחרי שהוכיחה פעילות של כמה שנים היא זכאית לקבל כסף מהמדינה. זה כמה אנשים שהקימו עמותה והחליטו שהם עוזרים לעשות סרטים בארץ וככל שהוכיחו יותר פעילות התקציב הלך וגדל. המנכ"ל הוא כתרי שחורי.
מסלול הפיתוח – חדש יחסית, בזכות איגוד התסריטאים שהבין שכמו בשאר העולם אתה לא יכול לעבוד בואקום ולהגיש תסריט בלי להתפרנס באופן חלקי בדרך. מדי שנה מגישים סינופסיסים בני 3 עמודים והקרן בוחרת פרוייקטים. במסלול זה יש פחות פוליטיקה כי יש בו פחות יתרון ליוצרים מוכרים על תסריטאי אנונימי. הקרן מחויבת לתת חלק ממענקי הפיתוח לתסריטאים פחות ידועים. בשלב הפיתוח לא כדאי לגשת עם מפיק. זה לא יחזק את ההגשה. עדיין לא צריך להוכיח יכולת הפקה ולהגיש חבילה מושלמת של איך הסרט יראה.
כיום יש מסלולים שונים בפיתוח כגון "מלווה פיתוח" שנותן לנו 3 משובים בדרך. אם יש סיכוי לעלות לשלב החבילות לקרן יש אפשרות לתת לנו עורך תסריט ל-10 מפגשים שילווה אותנו. בד"כ הם נותנים את זה בשלב שבן דראפט ראשון לשני לבין דראפט מתקדם לחבילות.
ניתן להגיש לקרן תסריט מתי שרוצים וכשיש הצטברות הם עושים דיון על מי עולה לשלב הבא. כיום יש שני מסלולים:
1. מסלול מקצועי למי שכתב 360 דקות טלוויזיה או שכתב סרט קולנוע.
2. מסלול לא מקצועי.
מי שעובר את שלב ההגשה הראשונה עובר לשלב החבילות אליו עולים 20 פרוייקטים וכאן יש משמעות לחבירה למפיק ולבמאי. ואז באים לפיץ'. התסריט הוא לא הגורם היחידי לתמיכה אלא גם הבמאי, ניסיון המפיק והידיעה שהוא יגמור את הסרט, תחושות אתה מעביר בפיץ' (התלהבות, להט, רצון, אנרגיות). נשאלות שאלות עלילתיות על התסריט וצריך לבוא מוכנים. לפעמים הלהט של התסריטאי והכריזמה של הבמאי יכולים לגרום לתסריט להתקבל. צריך להעלות את התסריט מהנייר לוויז'ואל. מותר למשל להביא 3 דקות מצולמות.
יש בקרן גם מסלול השלמה, מסלול ניסיוני ומסלול עצמאי (לסרט דל תקציב) וניתן לקבל חו"ד על התסריט שהוגש.
סטטיסטית יש פער גדול בין סרטי אוטר לבין סרטים שנעשו על ידי במאי ותסריטאי. האיגוד מטפל בזה.
עמית מצטרף לדיון: בשנה הבאה כפי הנראה האיגוד יכריז על "שנת התסריטאים". כיום אנו בעולם של ריבוי תוכן (גם ניו מדיה ואפילו משחקים) ובעולם הזה לתסריטאים יש תפקיד מרכזי. כשניגשים למפיק לא להיות תמימים ולחתום על מסמכים. בקרנות זה יותר קל כי יש בחוזים שלהם סעיפים שמגינים עלינו. כיום הקרן נותנת 6% לתסריטאי, 7.5% לבמאי וכן למפיק. ישנם עוד 3% תלויים ותסריטאי שמניע פרוייקט והוא מספיק חזק יכול גם לקבל 9%.
אם חוברים למפיק להגשה לקרן זה לא מחייב אותנו לחתום איתם על חוזה. אם הקרן נותנת כסף אז צריך חוזה מול המפיק. כמו כן רצוי לא לכבול את עצמנו למפיק מעבר לשנה וחצי, למקרה שלא יצליח לגייס את הכסף בתקופה הזו. מפיק צריך להעשיר אותנו, להשלים אותנו ולא רק להגיש את הפרוייקט. לא סביר שבשלב החבילות יעלו מספר פרוייקטים של אותו מפיק. כשחותמים ללכת לסוכן או לעו"ד. אפשר גם לקבל יעוץ מחברי ההנהלה של האיגוד.
2.2 קרן רבינוביץ'/קרן תל אביב/פרוייקט קולנוע – בקרן זו התסריטאי מקבל 6% והמפיק והבמאי 10% כל אחד.
הקרן לא שקופה. לא ברור איך החלטות מתקבלות ומי הלקטורים. מיועדת לפיצ'רים ולדרמות ומקבלת יותר כסף כרגע מהקרן הגדולה. זאת משום שאחד הקריטריונים לקבל כסף הוא מספר הכרטיסים שהקרן מכרה לתסריטים שהופקו. זו קרן חצי פרטית וחצי ציבורית ולכן יש לה גם כסף פרטי. מנהל אותה גיורא עיני
ניתן לקבל שם גם מיליון דולר. זה לא מזומן אלא שווה ערך לדיפר. האיגוד מתנגד לדיפר: לפעמים ממירים חלק משכר התסריטאי לדיפר והוא כביכול אמור לקבל את שאר הכסף מרווחי הסרט. אלא שבד"כ אין רווחים לסרט. לכן להימנע מלחתום על דיפר.
בקרן גם מסלול פיתוח וגם מסלול הפקה אך ההשקעה בפיתוח קטנה יותר.
2.3 קרן מקור – קרן לדרמות וסרטי טלוויזיה. עומד בראשה גדעון גנני. במסלול זה יוצר יכול להתפתח כי הדרמה היא חממה עבורו. אין לזה מסך בטלוויזיה, אולי יהיה בערוץ 1. יש מקום לדרמות בפסטיבלים וכן בעולם יש שוק לסרטי טלוויזיה (50 דק').
2.4 קרן גשר – קרן ייעודית למיעוטים ופריפריה, ולקבוצות שלא זוכות לביטוי ראוי במסך הישראלי. נותנת פיתוח קטן ולא תומכת בסרטים שלמים אלא חלקית. תומכים גם ב-30 דקות וגם ב-50 דקות.
2.5 קרן ירושלים – סרטים שמצטלמים בירושלים. יש לה מסלול פיתוח מינורי יותר לקולנוע ולטלוויזיה. קרן פרטית ברובה כרגע.
2.6 הקרן החדשה – בעיקר לדוקומנטריים ולפעמים יש פרוייקטים לדרמות.
2.7 מפעל הפיס – לפעמים מחפשים תסריטים חברתיים כאלה ואחרים. יש גם פרסים.
המלצה מיוסי: להגיש לכל הקרנות את הסינופסיס או את התסריט ומי שתיתן – תיתן.
